נטע אהובתי

 

book3

ברחוב הם מסתכלים עליי.

בבית הם לא מבינים אותי.

אין לי ולו אדם אחד שיכול להזדהות איתי.

כולם אמרו לי. הכתובת הייתה על הקיר.

ואני? אני נותרתי בשלי, רציתי את מי שלא רצה בי.

עכשיו נותרתי רק עם העיניים שעוקבות אחריי לכל מקום שאליו אני פונה.

הם לא מניחים לי לרגע, הם לא שוכחים!

הסימנים לנצח יישארו חרוטים על גופי, הצלקות הנפשיות אמנם יגלידו אבל מה שעוללתי לגופי ישמש מזכרת נצחית לכמה עמוקה הייתה התמכרותי.

מתוך בלבול של עצמי וחוסר הבנה של אחרים, אני בורחת.

אני בורחת הרחק מכאן, בורחת למקום שבו לא ידעו מי אני.

אני רק רוצה לשכוח, לשכוח את כל מה שעוללתי לעצמי.

אני אהיה נטע חדשה, נטע חזקה ולא נטע זר בתוך חבורה.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים